ורשה ,עיר מרכזית בפולין אשר נפלה בידי הנאצים בזמן מלחמת העולם ה-2 בשנת 1939. כתוצאה מהכיבוש המהיר של גרמניה היו היהודים בלתי מוכנים לכך ולא יכלו להיערך לבריחה או הגירה.
באותם ימים ורשה הייתה העיר בעלת אוכלוסיית היהודים הגדולה בעולם ומרכז חשוב של היהדות .
עם הכיבוש היו היהודים מטרה לחטיפות,התעללויות והתנפלויות מצד הגרמנים והפולנים.
במהלכו של חודש אוקטובר 1939 הקימו הגרמנים את ה"יודנראט" שהוא מעין שלטון עצמי של היהודים,אך למעשה ה"יודנראט" היה גוף שתפקידו היה למלא את רצון הגרמנים ביחס אל היהודים ולעסוק בעניינים המנהלתיים של חיי הגטו.
והיהודים כאמור סבלו מן הכיבוש הנאצי מראשיתו ועד סופו.
במהלך חודש נובמבר 1939 פורסמו צווים שבהם הופיעו הגזרות על היהודים .
ב12 באוקטובר 1940קיבלו כל יהודי ורשה הודעה על הקמת הגטו בעירם ועל כך שכל היהודים צריכים לעבור ולהיכנס אל עבר תחום הגטו.
ב16 בנובמבר 1940 נסגר הגטו כשרכושם של אלפי יהודים נשאר מחוצה לו ויהודים רבים נשארו כמעט חסרי כל בנוסף הגרמנים הקימו חומה שתחמה שטח שהיווה כ 2.4% משטח העיר ורשה ובו אולצו להידחס כ138,000 יהודים .
בכניסה לגטו היה אף שלט שעליו נכתב "אזור נגוע בטיפוס".
בגטו דאגו הנאצים לשמור על תנאי מחייה ברמה נמוכה שהייתה אף בלתי ראויה לבני אדם כל זאת על מנת להעלות את שיעור תמותת היהודים בגטו אחת מההוכחות לכך הן כמויות המזון
באותם ימים ורשה הייתה העיר בעלת אוכלוסיית היהודים הגדולה בעולם ומרכז חשוב של היהדות .
עם הכיבוש היו היהודים מטרה לחטיפות,התעללויות והתנפלויות מצד הגרמנים והפולנים.
במהלכו של חודש אוקטובר 1939 הקימו הגרמנים את ה"יודנראט" שהוא מעין שלטון עצמי של היהודים,אך למעשה ה"יודנראט" היה גוף שתפקידו היה למלא את רצון הגרמנים ביחס אל היהודים ולעסוק בעניינים המנהלתיים של חיי הגטו.
והיהודים כאמור סבלו מן הכיבוש הנאצי מראשיתו ועד סופו.
במהלך חודש נובמבר 1939 פורסמו צווים שבהם הופיעו הגזרות על היהודים .
ב12 באוקטובר 1940קיבלו כל יהודי ורשה הודעה על הקמת הגטו בעירם ועל כך שכל היהודים צריכים לעבור ולהיכנס אל עבר תחום הגטו.
ב16 בנובמבר 1940 נסגר הגטו כשרכושם של אלפי יהודים נשאר מחוצה לו ויהודים רבים נשארו כמעט חסרי כל בנוסף הגרמנים הקימו חומה שתחמה שטח שהיווה כ 2.4% משטח העיר ורשה ובו אולצו להידחס כ138,000 יהודים .
בכניסה לגטו היה אף שלט שעליו נכתב "אזור נגוע בטיפוס".
בגטו דאגו הנאצים לשמור על תנאי מחייה ברמה נמוכה שהייתה אף בלתי ראויה לבני אדם כל זאת על מנת להעלות את שיעור תמותת היהודים בגטו אחת מההוכחות לכך הן כמויות המזון
הרבות שהוברחו אל תוך שטחו של הגטו כ- 80% מהמזון שהוכנס לגטו הוברח לתוכו.
למרות איסור הגרמנים לניהול אורח חיים יהודי המשיכו היהודים להתפלל,לשחוט בשר באופן כשר,שימוש במקוואות,פתיחת בית כנסת,לימוד יהדות בכיתות לימוד והשאלת ספרים שהיו אסורים לקריאה.
הגירוש הראשון-ב22 ביולי 1942 החל גירוש המוני של יהודים מהגטו אל מחנה ההשמדה "טרבלינקה" בתקופת זמן של כחצי שנה ירד מספר היהודים בגטו לכ - 60 אלף .
גירוש זה נקרא גם בשם "האקציה הגדולה".
מה-31 ביולי ועד ה-14 באוגוסט התרחש השלב השני של גירוש היהודים מהגטו.באוגוסט התפרסם מסמך שאמר שהגירוש ימשך והיהודים שיתייצבו מרצונם יקבלו מזון(ניתן לראות זאת בפוסט התמונות)כמובן שלנוכח ההצעה הכביכול מפתה היו יהודים שהתפתו ואף התייצבו מרצונם החופשי והם כמובן הובלו למחנות ההשמדה .
בין ה-15 באוגוסט לבין ה-6 בספטמבר התרחש השלב השלישי בו הגרמנים הוציאו כל אדם מביתו ללא כל התחשבות במצבו,בתעודות ובמסמכים שהיה ברשותו ושלחו אותו ל"טרבלינקה" וכידוע שם הושמדו מרבית היהודים.
בשלב הסופי היה על היהודים להתרכז במספר רחובות והיהודים עברו סלקציה נוספת ולבסוף נשארו בגטו רק כ-60,000 יהודים שחלקם בעלי תעודות וחלקם יהודים שהתחבאו בבונקרים.
בסה"כ הגירוש הראשון שלח כ- 83% מן היהודים שבגטו אל עבר מחנות ההשמדה. ביום השביעי לגירוש הראשון התכנסו נציגים של תנועות שונות שפעלו בגטו והחליטו על הקמת אי"ל שהוא ארגון יהודי לוחם , אי"ל פעל במקביל לארגון שהוקם ע"י בית"ר
הגירוש הראשון-ב22 ביולי 1942 החל גירוש המוני של יהודים מהגטו אל מחנה ההשמדה "טרבלינקה" בתקופת זמן של כחצי שנה ירד מספר היהודים בגטו לכ - 60 אלף .
גירוש זה נקרא גם בשם "האקציה הגדולה".
מה-31 ביולי ועד ה-14 באוגוסט התרחש השלב השני של גירוש היהודים מהגטו.באוגוסט התפרסם מסמך שאמר שהגירוש ימשך והיהודים שיתייצבו מרצונם יקבלו מזון(ניתן לראות זאת בפוסט התמונות)כמובן שלנוכח ההצעה הכביכול מפתה היו יהודים שהתפתו ואף התייצבו מרצונם החופשי והם כמובן הובלו למחנות ההשמדה .
בין ה-15 באוגוסט לבין ה-6 בספטמבר התרחש השלב השלישי בו הגרמנים הוציאו כל אדם מביתו ללא כל התחשבות במצבו,בתעודות ובמסמכים שהיה ברשותו ושלחו אותו ל"טרבלינקה" וכידוע שם הושמדו מרבית היהודים.
בשלב הסופי היה על היהודים להתרכז במספר רחובות והיהודים עברו סלקציה נוספת ולבסוף נשארו בגטו רק כ-60,000 יהודים שחלקם בעלי תעודות וחלקם יהודים שהתחבאו בבונקרים.
בסה"כ הגירוש הראשון שלח כ- 83% מן היהודים שבגטו אל עבר מחנות ההשמדה. ביום השביעי לגירוש הראשון התכנסו נציגים של תנועות שונות שפעלו בגטו והחליטו על הקמת אי"ל שהוא ארגון יהודי לוחם , אי"ל פעל במקביל לארגון שהוקם ע"י בית"ר
סבתי ביקרה גם בבסיס המטה הראשי שהיה בכיכר מוראנובסקה 7-9 שמה סבתי בעצם למדה על כוחו הרב של האירגון .
סבתי מספרת בספר "מצדה של וארשה" כי בסוף שנת 1942 דיברו "החברה" ביניהם שהאירגון מונה כחמש מאות לוחמים מאורגנים.
בימי הגירוש השני ב18 בינואר 1943 היה המבחן הצבאי הראשון של אי"ל .הציבור היהודי חשב שהאקציה השניה הולכת להיות סופית אך לפי תיעוד הגרמנים נועדה האקציה להיות חלקית בלבד.
מכיוון שהגרמנים החלו את האקציה במפתיע לא עלה בידי אי"ל להתכנס ולהחליט על תגובה מתאימה, רק פלוגת "דרור" ופלוגת ה"שומר הצעיר" היו בעלות נשק פתחו בפעולת תגובה.
פעולת התגובה שלהם הייתה הסתננות לוחמים עם נשק לתוך שיירת יהודים שריכזו הגרמנים ובדרך התנפלו הלוחמים על הגרמנים ופתחו כנגדם באש.
ב19 לינואר 1943 הגרמנים החליטו להמשיך באקציה כשמנגד עומדים נגדם קבוצה של אנשי האצ"י שהגרמנים נתקלו בה ברחוב לשנו 76 , שהייתה בפיקודו של אליהו הלברשטיין שבפקודתו זרק אחד הלוחמים זרק רימון ופצע מספר גרמנים.
וכתוצאה מכך נסוגו הגרמנים.
בגטו כינו זאת כ"מרד הראשון".
הגירוש נפסק לאחר שהגרמנים אספו כ6500 יהודים שבתוכם היו חולים מבית החולים היהודי.
הגרמנים הפסיקו את הגירוש לאחר 3 ימים והוציאו את כוחותיהם במפתיע מן הגטו.
לאחר הגירוש השתלט הארגון הלוחם על החיים בגטו והתחיל בהכנות למרד שבין השאר כללו הוצאה להורג של משתפי פעולה ,בניית בונקרים למסתור,רכישת נשק והתכוננות למרד.
סבתי מספרת בספר "מצדה של וארשה" כי בסוף שנת 1942 דיברו "החברה" ביניהם שהאירגון מונה כחמש מאות לוחמים מאורגנים.
בימי הגירוש השני ב18 בינואר 1943 היה המבחן הצבאי הראשון של אי"ל .הציבור היהודי חשב שהאקציה השניה הולכת להיות סופית אך לפי תיעוד הגרמנים נועדה האקציה להיות חלקית בלבד.
מכיוון שהגרמנים החלו את האקציה במפתיע לא עלה בידי אי"ל להתכנס ולהחליט על תגובה מתאימה, רק פלוגת "דרור" ופלוגת ה"שומר הצעיר" היו בעלות נשק פתחו בפעולת תגובה.
פעולת התגובה שלהם הייתה הסתננות לוחמים עם נשק לתוך שיירת יהודים שריכזו הגרמנים ובדרך התנפלו הלוחמים על הגרמנים ופתחו כנגדם באש.
ב19 לינואר 1943 הגרמנים החליטו להמשיך באקציה כשמנגד עומדים נגדם קבוצה של אנשי האצ"י שהגרמנים נתקלו בה ברחוב לשנו 76 , שהייתה בפיקודו של אליהו הלברשטיין שבפקודתו זרק אחד הלוחמים זרק רימון ופצע מספר גרמנים.
וכתוצאה מכך נסוגו הגרמנים.
בגטו כינו זאת כ"מרד הראשון".
הגירוש נפסק לאחר שהגרמנים אספו כ6500 יהודים שבתוכם היו חולים מבית החולים היהודי.
הגרמנים הפסיקו את הגירוש לאחר 3 ימים והוציאו את כוחותיהם במפתיע מן הגטו.
לאחר הגירוש השתלט הארגון הלוחם על החיים בגטו והתחיל בהכנות למרד שבין השאר כללו הוצאה להורג של משתפי פעולה ,בניית בונקרים למסתור,רכישת נשק והתכוננות למרד.
הלוחמים לא ראו בלחימה כדרך הצלה אלא הם ראו זאת כצעד מחאה אחרון שישוגר ליהודים ולעולם כולו, הייתה זו התנגדות גבורה נואשת מצד מעט היהודים שנשארו בגטו.
ב18 לאפריל 1943 סבתי התבקשה ללכת לעמדה שהייתה ברחוב שביינטויארסקה 30 כאשר הגיעה לעמדה ראתה שם סבתי כמות רבה של צעירים וצעירות שהיו לוחמים באירגון ,כמות רבה של כלי נשק ,מדים גרמניים וחומרים אחרים לצורכי מלחמה, לפתע מספרת סבתי נכנס צעיר לעמדה ומוסר הוראה ממטה הארגון לגייס מיד את כל הלוחמים ולהעמידם במצב הכן ולהודיע לתושבים על אקציית החיסול שמתכננים הגרמנים ולהכניסם לכוננות.
ב-19 לאפריל 1943 החליטו הגרמנים על חיסולו הסופי של הגטו, בראש ההתקפה הראשונה עמד פון זאמרן-פראנקנאג שהיה ראש המשטרה וה-S.S בורשה.
לאחר שנתקל בהתנגדות נאלץ לסגת והפיקוד עבר לידי גנרל יירגן שטרופ שהבין כי בהתקפות חזיתיות אינו יכול לשבור את המרד והחליט לחסל את הגטו ע"י הבערתו.
זהו היה המרד הראשון של אוכלוסייה עירונית באירופה הכבושה.
שטרופ החל להבעיר את הגטו מה- 23 לאפריל ובשרפות אלה נהרסו בונקרים ומקומות מחבוא רבים של היהודים.
הגרמנים השליכו אל תוך הבונקרים רימונים והזרימו לתוכם גז על מנת שהיהודים יצאו מתוכם ורוב האנשים שיצאו נרצחו מיד במקום.
סבתי הייתה בין האנשים שירדו אל תוך הבונקרים ,כל היורדים לבונקרים קיבלו מנות של ציאנקאלי הסיבה לכך הייתה כי מחוסר תחמושת הם נאלצים לצמצם את הקרבות ואין אפשרות להחזיק מעל פני השטח בגלל הדליקה שהבעירו הגרמנים בשטח הגטו.
ב18 לאפריל 1943 סבתי התבקשה ללכת לעמדה שהייתה ברחוב שביינטויארסקה 30 כאשר הגיעה לעמדה ראתה שם סבתי כמות רבה של צעירים וצעירות שהיו לוחמים באירגון ,כמות רבה של כלי נשק ,מדים גרמניים וחומרים אחרים לצורכי מלחמה, לפתע מספרת סבתי נכנס צעיר לעמדה ומוסר הוראה ממטה הארגון לגייס מיד את כל הלוחמים ולהעמידם במצב הכן ולהודיע לתושבים על אקציית החיסול שמתכננים הגרמנים ולהכניסם לכוננות.
ב-19 לאפריל 1943 החליטו הגרמנים על חיסולו הסופי של הגטו, בראש ההתקפה הראשונה עמד פון זאמרן-פראנקנאג שהיה ראש המשטרה וה-S.S בורשה.
לאחר שנתקל בהתנגדות נאלץ לסגת והפיקוד עבר לידי גנרל יירגן שטרופ שהבין כי בהתקפות חזיתיות אינו יכול לשבור את המרד והחליט לחסל את הגטו ע"י הבערתו.
זהו היה המרד הראשון של אוכלוסייה עירונית באירופה הכבושה.
שטרופ החל להבעיר את הגטו מה- 23 לאפריל ובשרפות אלה נהרסו בונקרים ומקומות מחבוא רבים של היהודים.
הגרמנים השליכו אל תוך הבונקרים רימונים והזרימו לתוכם גז על מנת שהיהודים יצאו מתוכם ורוב האנשים שיצאו נרצחו מיד במקום.
סבתי הייתה בין האנשים שירדו אל תוך הבונקרים ,כל היורדים לבונקרים קיבלו מנות של ציאנקאלי הסיבה לכך הייתה כי מחוסר תחמושת הם נאלצים לצמצם את הקרבות ואין אפשרות להחזיק מעל פני השטח בגלל הדליקה שהבעירו הגרמנים בשטח הגטו.
היו קבוצות קטנות של לוחמים יהודיים שהיו בבונקר שהיו מבצעות גיחות על משמרות הגרמנים ונכנסות איתם לקרב.
בונקר זה החזיק מעמד עד ל-10 במאי 1943 באותו יום גילו הגרמנים את הבונקר וכאשר לא נענו האנשים בבונקר לדרישות הגרמנים החלו הגרמנים לזרוק אל תוך הבונקר פצצות עשן וגופרית שאילצו את השוכנים בבונקר לצאת החוצה.
כאשר יצאו מן הגטו נתפסו מיד ע"י הגרמנים חלק מהם נורו וחלק הובלו מיד לאומשלאג-פלאץ ומשם למיידאנק .
ב-8 למאי נפל מטה אי"ל בידי הגרמנים ורבים מן הלוחמים נהרגו.
החל מה-12 במאי היהודים כבר לא הובלו למחנות העבודה אלא הובלו לטרבלינקה בלבד.למרות מאמציו הרבים של גנרל שטרופ עדיין היו יהודים בגטו ולכן הוחלט על יישור שטח הגטו ע"י מילוי כל הבונקרים בעפר ופינוי החורבות,עבודות אלה לא הסתיימו משום שבאוגוסט 1944 פרץ המרד הפולני בורשה.
ב-16 במאי דיווח יורגן שטרופ כי הלחימה הגיעה לסופה.
בורשה נותרו בשלב זה כ-20,000 יהודים שהיו בעלי תעודות מזויפות שחיו כ"ארים" או שהוסתרו מידי הגרמנים ע"י הפולנים.כיום בתוך חורבות הגטו עומדת אנדרטת ארד גדולה לזכר קורבנות הגטו שאת תמונתה ניתן גם כן לראות בפוסט התמונות המפורסם בזה הבלוג.
בונקר זה החזיק מעמד עד ל-10 במאי 1943 באותו יום גילו הגרמנים את הבונקר וכאשר לא נענו האנשים בבונקר לדרישות הגרמנים החלו הגרמנים לזרוק אל תוך הבונקר פצצות עשן וגופרית שאילצו את השוכנים בבונקר לצאת החוצה.
כאשר יצאו מן הגטו נתפסו מיד ע"י הגרמנים חלק מהם נורו וחלק הובלו מיד לאומשלאג-פלאץ ומשם למיידאנק .
ב-8 למאי נפל מטה אי"ל בידי הגרמנים ורבים מן הלוחמים נהרגו.
החל מה-12 במאי היהודים כבר לא הובלו למחנות העבודה אלא הובלו לטרבלינקה בלבד.למרות מאמציו הרבים של גנרל שטרופ עדיין היו יהודים בגטו ולכן הוחלט על יישור שטח הגטו ע"י מילוי כל הבונקרים בעפר ופינוי החורבות,עבודות אלה לא הסתיימו משום שבאוגוסט 1944 פרץ המרד הפולני בורשה.
ב-16 במאי דיווח יורגן שטרופ כי הלחימה הגיעה לסופה.
בורשה נותרו בשלב זה כ-20,000 יהודים שהיו בעלי תעודות מזויפות שחיו כ"ארים" או שהוסתרו מידי הגרמנים ע"י הפולנים.כיום בתוך חורבות הגטו עומדת אנדרטת ארד גדולה לזכר קורבנות הגטו שאת תמונתה ניתן גם כן לראות בפוסט התמונות המפורסם בזה הבלוג.
No comments:
Post a Comment