רקע כללי על סבתי ז'וטה הרטמן

סבתי זוטה נולדה ב5 לאוקטובר 1922 בעיר קלצה שבפולין.

סבתי נקראת כך על שם סבתא של אביה ושם משפחתה של סבתי, כמו של כל יהודי באותה תקופה היה לקוח ממקצוע או מהעיר בה נולד ,שם משפחתה של סבתי לפני נישואיה היה רוטנברג על שם העיר בגרמניה

את לימודיה עשתה סבתי בבית ספר יהודי פרטי מכיוון שהוריה לא רצו שתלך לבית ספר בשבת וזאת משום שחיה סבתי במשפחה דתית מסורתית.

בפולין סבתי חגגה חגים יהודיים ובנוסף להם חגים כמו יום העצמאות הפולני וחגים נוספים אשר

היו קשורים בהיסטוריה הפולנית

בפולין חגגו סבתי ומשפחתה את החגים היהודיים כפי שנהוג,הלכו לבית הכנסת בשבתות וחגגו כל שישי בצורה חגיגית מרשימה ושמרו על הלך חיים יהודי כמה שניתן.

מכיוון שחיה באזור שלא היה מיושב ברובו עם יהודים היו לסבתי חברים רבים אשר אינם היו יהודים.

עם פרוץ המלחמה וכיבושה המתקרב של פולין ע"י גרמניה היתה משפחתה של סבתי בטוחה כי המלחמה תיגמר בקרוב ואף לא תיארה במחשבותיה הנוראיות ביותר כי תוצאותיה יהיו כל כך טראגיות כאשר התחילו השמועות להגיע נאמר למשפחתה של סבתי כי הגרמנים לוקחים את כל הגברים היהודיים למחנות עבודה ולכן נשלח אביה של סבתי(יהודה רוטנברג)לרוסיה בכדי לשהות שם במהלך המלחמה יחד עם גברים נוספים מעיר מגוריה קלצה שבפולין היתה זו הפעם האחרונה בה ראתה סבתי את אביה.

זמן מה לאחר פרוץ המלחמה סבתי ואמה נכנסו לגטו קלצ כמו שאר היהודים שאולצו לעבור לחיות בגטאות השונים וכידוע המצב בגטאות היה קשה היה מחסור רב בכל בתרופות,בביגוד מתאים אוכל ועוד..

בכדי להשיג אוכל למשפחתה ולה בעת שהותם בגטו היה על סבתי להסתכן ולברוח אל מחוץ

לחומותיו של הגטו

באחת הפעמים שיצאה מן הגטו תפסו אותה הגרמנים אך היא הצליחה לברוח מהם לעיר ורשה בעוד שאימה ומשפחתה נשארו בגטו קלצ ויותר לא ראתה אותם.

בורשה שהתה סבתי עם דודתה ועבדה בבית החרושת שבגטו המייצר את המדים לחיילי ארגון ה-

S.S

באחד מימי העבודה פגשה סבתי במכר אשר הכיר לה לראשונה את ארגון המחתרת של תנועת ביתר הידוע בכינויו Z.Z.W

סבתי מיד הצטרפה לארגון והחלה בעיסוקה שהיה בעיקר הברחת נשק אל תוך הגטו נשק שבעתיד שימש את הארגון בשעות המרד ובשעות הלחימה כנגד הצבא הגרמני.

לאחר פרוץ המרד כאשר אזלו לארגון אמצעי הנשק והלחימה ירדו סבתי וחבריה לבונקר שהוכן עבורם מראש ושהו בו במשך4 שבועות עד אשר גילו אותם הגרמנים

כאשר גילו הגרמנים אודות הבונקר פוצצו אותו בפיצוץ זה נהרגו אנשים רבים , היתר ששרדו וביניהם סבתי נשלחו למחנה מיידאנק.

החיים במיידאנק היו על אנושיים מבחינת כל התחומים בין אם בתחום הנפשי ובין אם בתחום בפיזי של הרעב הכבד,תנאי מזג האויר ועוד וגרמו סבל רב לשוהים בו.

באחד הימים שלחו אותם הגרמנים אל מחנה עבודה בסקרזסקו משם הגיעה סבתי לליפציק ושם היא עבדה.

באפריל 1945 כאשר ראו הגרמנים כי עומדים הם בפני התבוסה החלו הם בצעדות המוות השונות אל עבר גרמניה וכך יצאו סבתי וחבריה חסרי כל ובמשקל שלא יעלה על הדעת לבן אדם נורמלי לצעדת המוות עד אשר באו הרוסים ושיחררו אותם מידי הצבא הנאצי

כאשר שוחררו ע"י הרוסים היו חבריה של סבתי וסבתי חסרי כל וסבלו מתת משקל.

במהלך הצעדה לקראת סופה פגשה סבתי בקצין יהודי רוסי שעזר לה וסידר לה נסיעה לפולין בטרנספורט רוסי עם פצועי מלחמה רוסיים שנסעו לפולין על מנת לקבל טיפול רפואי

חברותיה של סבתי וסבתי אף היא היו בטוחות שיש להם קרובים ששרדו את המלחמה, סבתי הייתה אף בטוחה כי אביה שרד ונשאר בחיים מכיוון שבמשך תקופה במלחמה קיבלה ממנו מכתבים אך באוגוסט

1945 נודע לה שאביה נפטר ברוסיה.

עם השחרור חזרו כאמור סבתי וחברותיה לפולין וסבתי כמובן חזרה לעיר הולדתה קלצה שם החלה להבין את גודלו ועוצמתו של האסון הנורא כאשר ראתה כי רוב משפחתה נספתה ונרצחה ע"י הנאצים.

במהלך שהותה בפולין עבדה סבתי בארגון שקיבל אנשים שחזרו לקלצה מרוסיה ומאירופה בכלל

יום אחד נכנסו אל סבתי וחברתה שני חיילים אשר שוחחו בשפה לא מוכרת.סבתי שאלה את חברתה "מי הם?"ואז הצביע אחד החיילים על סבתי ושאל "את האחות של יוסף רוטנברג?".מרוב ההתרגשות התעלפה סבתי ,החייל סיפר לה שאחיה חי בישראל.מיד ששמעה את הבשורה שלחה סבתי לאחיה מכתב צבאי לארץ.

ומאז הם היו הם בקשר טלפוני ומכתבי במשך חמש שנים שבסופם סבתי עלתה ארצה.

לאחר שהות קצרה בפולין החליטה סבתי על מעבר לגרמניה היא עברה באופן בלתי חוקי לגרמניה ושהתה שם במשך 8 חודשים,ולאחר אותם שמונה חודשים בגרמניה נסעה סבתי שוב באופן בלתי חוקי לצרפת שם שהתה במשך ארבע וחצי שנים שבמהלכן התחתנה עם סבי משה הרטמן אותו הכירה כאשר עבדו יחדיו במחנות בפולין בחתונה מצומצמת אצל ראש העיר ואף הולידה את ילדה הראשון והבכור(דודי)יהודה הרטמן ולאחר אותן 4וחצי שנים עלו ארצה סבתי,סבי ודודי.